שמחה ידידיה

בן הרב צבי וחוה בספרוינד

א' אדר תרפ"ו (29.4.1922) - י"ח תשרי תשס"ב (5.10.2001)

 

שמחה נולד בשנת 1922, במוסלוביץ שבשלזיה העילית. כשהיה כבן שנה - הועבר חבל-ארץ זה לידי הפולנים. התושבים בעלי האזרחות הגרמנית הוכרחו לעבור לגרמניה, ומשפחתו של שמחה עברה לעיירה אשווגה. באשווגה, למד שמחה ארבע שנים בבית-הספר העממי, ושנתיים בגימנסיה הנוצרית - שם לימד אביו, שהיה רב מחוזי - שעורי יהדות לתלמידים היהודים. בשנת 1933, בהיותו בן 11 - אסרו השלטונות על היהודים ללמוד במוסדות-חינוך נוצריים, ושמחה נשלח ללמוד בפרנקפורט, בתיכון היהודי על-שם הרב הירש. הוא גר אצל המורה שלו, ובהיותו תלמיד מבריק - עזר לו לתקן את המבחנים של חבריו לכתה. אחת לחצי-שנה (בפסח ובראש-השנה) - היה נוסע לבקר את משפחתו באשווגה.

 בשנת 1938, בהיותו בן 16, עלה שמחה עם משפחתו ארצה, וב-1940 הגיע לקבוצת "עלומים" בנתניה, כבוגר המחזור הראשון של "כפר-הנוער הדתי".

בשנת 1941, כשהוטל על "עלומים" לשלוח חברים לצבא-הבריטי למלחמה בצורר הנאצי - עלה שמחה בגורל - והוא עדיין רק "מועמד" . חיש מהר נקראה אסיפת-חברים לילית להעלות אותו לדרגת "חבר" , וכך הוא נשלח לחמש שנות שירות בצבא-הוד-מלכותה. למרות הניתוק הארוך מן הקבוצה - שמר שמחה על קשר הדוק אתה ועם חבריה, וכשהשתחרר - חזר אליה בשמחה. היה בין מקימי "סעד-התחתית" ומגניה במלחמת-העצמאות. ניסיונו-הצבאי עמד לעזרת הקבוצה שם, ובשירותו רב-השנים בוועדת-הביטחון, כשהוא מקודם לדרגת קצין. לאחר מלחמת-יום-הכיפורים פעל לאיתור-נעדרים בסיני, ובעבודה זו עסק בנאמנות, למרות הקושי הנפשי הכרוך בה.

 

תולדות חייו של שמחה מבטאים זרם מתמיד ובלתי-פוסק של נפש פעילה, תוססת, מעורבת בכל שטח ועניין. אישיותו הייתה בנויה מרבדים שונים: מצד אחד - היה חרוץ, דייקן, קפדן, הולך בכל הכוח במה שהאמין וחשב לנכון. מאידך - היה בו חוש-הומור ושובבות. אהב מאד מוסיקה קלאסית, ועד סוף ימיו היה נוסע להאזין לקונצרטים בבאר-שבע. היה חבר ורע להרבה אנשים מכל שדרות-הציבור: מבוגרים וצעירים, אנשים מבחוץ, גרעיני-נח"ל, הכשרות ועוד.

 

במשק עבד שמחה בתחילה כרפתן, אחר-כך כנהג המשאית של הקיבוץ, ואז חזר אל אהבתו הראשונה, ועבד ברפת לאורך שנים רבות, מתוכן כ 15 שנה כמרכז-הרפת. ב"התאחדות מגדלי-בקר" הוא פעל עד יומו האחרון, גם כאשר החליף את הטיפול בבעלי-חיים בעבודה בתעשייה.

 בשנת 1981 הצטרף שמחה לצוות-ההקמה של המפעל "סייפן". כדרכו - התמסר גם לעבודתו במפעל בכל-כוחו, ואף זכה לקבל את פרס "העובד המצטיין" מידי נשיא המדינה. הוא ידע להשתלב בעידן-הקדמה, והשתלט על המחשב ביעילות. קשריו עם העובדים השונים, בני-משק צעירים חברים וותיקים, שכירים שחלקם זה מקרוב באו ונקלטו בארץ - היו לשם-דבר, הערכה והערצה בפי כל.

בצד העבודה - היה שמחה גם "תלמיד-חכם" ומעורב בחיי-הרוח. השתתף בפעילות בשיעור-גמרא, פעל ותרם בכל תחומי-הוועדות הן החברתיות והן הכלכליות-המשקיות. השתתף בנאמנות באסיפות-החברים ואף שימש כיו"ר האסיפה שנים אחדות. בשנים האחרונות אף כיהן במועצה וב"מועצת-השינויים". הוא לא היה שמרן בהשקפותיו, והיה מוכן ללמוד מן הניסיון, ולהתאים את עצמו למציאות.

 נזכור גם את היותו "צועד-חובב" לאורך הדרכים בשדות, כמו גם "צלם-חובב" , בשנים בהן הייתה המצלמה נחלתם של בודדים בלבד. הוא הנציח במצלמתו ילדים, חברים ואירועים רבים בחיי סעד - וכמובן את בני-משפחתו האהובה.

 שמחה נישא לרבקה גרינבאום בסעד בשנת 1953. נולדו להם שלוש בנות ובן . הוא זכה לראות צאצאים ממשיכי-דרכו, כולם אנשי התורה והעבודה.

תהא נשמתו צרורה בצרור-החיים