שרה לוי
(בת שלמה ויפה)
י' אדר תרפ"ד (15.3.1924) - ו'
טבת תשס"ג (11.12.2002)
שרה נולדה
בעיר דונז'קה-סטרדה שבצ'כוסלובקיה בשנת 1924, וכשהיתה בת עשר עלתה עם משפחתה ארצה,
לירושלים. היא הצטרפה לתנועת בני-עקיבא, ובשנת 1943 יצאה להכשרה בטירת-צבי, יחד עם
"הגרעין התורני" , והיא בת 19 שנים. כעבור שנה כבר התקבלה כחברה בקבוצת
"עלומים" שישבה באותה תקופה בהרצליה, ועם העברת המחנה לסעד - עברה לכאן,
ומאז סעד היתה ביתה.
בחיי קיבוץ
סעד והאזור כולו שמור לה מקום מאד מיוחד!
אמנם לא היו
לה ילדים משלה - אבל עוד מימי הרצליה, שם עבדה לסירוגין כמטפלת וכמבשלת - ידעה
להראות חיבה רבה לילדים ולאנשים צעירים. היא התעניינה במעשיהם, עודדה אותם והיתה
גאה בהצלחתם. בצירוף כשרונה במלאכת-יד, "המורה שרה" לימדה בבית- הספר
בסעד מאז הקמתו, בחברת-הנוער ובקרית-החינוך "עזתה", והיתה נערצת על
תלמידותיה. כאשר נאלצה לפרוש לגימלאות - המשיכה להעביר חוגים לנשים מבוגרות
במושבים שבסביבה.
בסעד, בלטה
שרה בייחוד בחגים: לאורך כל השנים - הכנת החרוסת לפסח היתה המצווה הייחודית שלה,
וכולם שיבחו והיללו את מעשה-ידיה. בחג-הסוכות מדי-שנה, היה הקיבוץ כולו עולה-לרגל
לסוכה שלה, להתפעל מהחידושים וההמצאות ומאווירת-החג. גם בפורים תרמה תרומה מיוחדת:
מחופשת לתפארת בראש-חודש-אדר, הסתובבה בחדר-האוכל ושימחה ילדים ומבוגרים כאחד. שנים
רבות, היתה מכינה בכניסה לחדר-האוכל תערוכה לקראת כל חג, בה השקיעה הרבה יידע,
אהבה וכישרון. לאחר פטירתם של הוריה ז"ל, רקמה שרה פרוכת לימים-הנוראים
לבית-הכנסת בסעד, ואמרה: "הורי היו אוהבי-סעד, וזו פרוכת לזכרם". לקראת
שנת-השמיטה, הובירה את הגינה שליד ביתה, וכתבה שלט "גינת-שמיטה" לעורר מחשבה
ולימוד. לקראת חתונות - היא הכינה וקישטה את "כסא הכלה", בחן ובאהבה.
מאז הפסיקה
ללמד, עבדה שרה במחסן-הבגדים, שם עסקה ב"תיקון". במקרה שלה -
תיקון-בגדים. אך כפי אופייה - היא רצתה לעשות תיקון-עולם דרך תיקון-הבגדים.
לא
אשת-פשרות היתה שרה לוי. בעלת דעות מוצקות באהבתה את ארץ-ישראל, ובאהבתה את
הקיבוץ-הדתי כפי שהיא תפסה אותו, והיה לה קשה מאד להשלים עם שינויים וסטיות מן
הדרך הסלולה.
שני בתים
היו לשרה: הראשון כאן, בקיבוץ, והשני - אצל מינה אחותה בירושלים. עם השנים חילקה
את זמנה בין מילוי-חובות בסעד לבין מילוי-מצברים אצל מינה (אתה היתה גם מטיילת
בעולם, הרבה לפני שהדבר היה מקובל בקיבוץ). כי שרה אהבה מאד את משפחתה, את אחיה
שמעון ואחותה מינה, ואת האחיינים ומשפחותיהם.
תהא נשמתה צרורה בצרור-החיים.
לצפייה במצגת לזכרה יש ללחוץ כאן